איך חיוך אבד רק בגללך?
לא מוכנה שוב לרכך
בכל חלום מבט דמותו הכול דועך
רסיסים פוצעים גופך
בבכי פורץ נשכב צילך
בחוץ החשיך, שעון עצר
זה עוד קולך שמזכיר לי את צחוקך
על דף ישן נכתב מימך
סיפור חיים מזיל דמעה
ואת שוב לא רואה לא מנסה
ליבך עוטף את הבדידות
כמה את רוצה להיות תלויה?
לובשת את אותה תמימות
שוב אותה שקיעה שבך כבתה
לך עוד תזרח המשמעות
מול אותה מראה כלואה דמותה
צועדת אל אותה טעות
חדר ליבך נסגר עכשיו, כבר מאוחר
וזה מוזר כשתעלמי הוא יחכה לך שם בחוץ
בבוא היום אולי מחר, הנבל יכוון מיתר
יחדיו שוב ינגנו חיים בצל האושר
אותה כתף חמה שנשארה
קצת אמונה, היא תסדר הכל אפילו גם מעבר
אולם ישנו גם עוד מרחק קטן, מקום מוגן
את מחסומי הזמן חוצה בכדי לזכור תמיד
למרות שהיא עוד תרכב על קשת בענן בסתיו
אכתוב גם אם הדף נרטב, צועקת בתוכה בשקט
עבר מוכחש, עתיד יודע לשקר
גם אם הים החל סוער, אהיה אהיה גם לצידך
ואת שוב לא רואה לא מנסה
ליבך עוטף את הבדידות
כמה את רוצה להיות תלויה?
לובשת את אותה תמימות
שוב אותה שקיעה שבך כבתה
לך עוד תזרח המשמעות
מול אותה מראה כלואה דמותה
צועדת אל אותה טעות...